מקרים בהם קיימת התיישנות חובות מס וארנונה קיבלו בשנים האחרונות במה במספר פסקי דין ואף בהנחיות של היועמ"ש לממשלה. בתי המשפט הצביעו על ציפייה שהרשויות יחדלו משימוש לא מרוסן בפקודת המסים (גביה) אשר פורשה על ידי הרשויות כאילו היא מתירה גביית חובות ללא הגבלת זמן. עם זאת ציפייה לחוד ומציאות לחוד. גביית חובות מס וארנונה שהתיישנו נעשית פעמים רבות ע"י הרשויות ב"שיטת מצליח" ובניגוד לדין.

המקרה הקלאסי – גבייה מנהלית של חוב שהתיישן על ידי הרשויות

כך הסיפור בעניין התיישנות חובות מס וארנונה מתחיל פעמים רבות. במהלכו של יום שגרתי מתבצע עיון בדברי דואר שהגיעו. בין שאר הדברים נגלה מכתב מרשות כלשהי (רשות המסים, רשויות המקומיות, ביטוח לאומי וכו') שמבשר לך על חוב לרשות. עיון נוסף במסמך מגלה כי החוב האמור נוצר לפני שנים רבות, ועקב הזמן שחלף החוב אף צבר ריבית, הפרשי הצמדה וקנסות, וגדל באופן משמעותי. כך יום שגרתי הופך במהרה ליום שחור.

לרשויות נתונה האפשרות לנהל כנגד חייב הליך אזרחי בבית המשפט, אך מכיוון שהליך בבית המשפט דורש משאבים וזמן מהרשויות, מרבית הרשויות פונות, כברירת מחדל, לפקודת המסים (גביה) אשר מאפשרת הליך גביה מנהלי. הליך הגביה המנהלי מאפשר לרשות  "לעקוף" את הצורך להוכיח את החוב בבית המשפט ולגשת ישירות לביצוע הליכי גביה, עד אשר האזרח, אשר אינו מודע לזכויותיו, יפעל ו/או יוכיח שהחוב הרשום במערכת של הרשות, מקורו בטעות או שאינו בר גביה.

כלומר, הליך הגביה המנהלי מאפשר לרשות להטיל עיקולים על נכסים שבבעלות האזרח ועל חשבון הבנק שלו, בהסתמך על חוב שקיים במערכת המחשוב של הרשות ומבלי להידרש להוכחת טענות הרשות בבית המשפט.

התנגדות לגבייה מנהלית של חוב שהתיישן

האפשרות להתנגד לגביה מנהלית של חוב שהתיישן נדונה במספר פסקי דין ואף בהנחיות של היועמ"ש לממשלה, בהם נבחנו פעולות הגביה של הרשויות, לאור חוקי ההתיישנות שחלים במדינת ישראל ועקרונות הצדק.

בית המשפט קבע בעבר בעניין ע"א 522/71 מוריס בנין נ' אלברט בנין, כי מבחינה משפטית טענת התיישנות מטבעה אינה עילה לתביעה, אלא טענת הגנה.

עם זאת, בפסק הדין בעניין רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית, שדן בגביית חוב ארנונה שנוצר מהפרשי מדידה רטרואקטיביים, נקבע כי בהתיישנות חוב שנגבה בהליך מנהלי, לפי פקודת המסים (גביה), יש כדי "תביעה לקיום זכות" ומשכך ניתן ליזום בדרך זו הליך משפטי כנגד הרשות שגבתה ביתר. יתרה מכך, נפסק כי בהתאם לחוק ההתיישנות, שעה שרשות מעוניינת לגבות חוב אשר חלה עליו התיישנות, אמנם החוב שריר וקיים, אך זכותה של הרשות לגבות את החוב לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות בגינו, איננה קיימת עוד.

כשנתיים לאחר פרשת נסייר בהנחייה שפרסם היועמ"ש לממשלה לרשויות בעניין התיישנות חובות מס וארנונה נכתב באופן מפורש כי מן הראוי שהשיהוי בהליכי הגביה לא יארך למעלה משלוש שנים מהיום שבו הפך החוב לסופי, עם סייג בנוגע לאופי החוב ונסיבותיו, ובלבד שמשך הזמן, ממועד התגבשות החוב ועד שמתנהל הליך גביה אקטיבי, לא יארך יותר משבע שנים. כלומר ובאופן כללי, חוב בן יותר משבע שנים או חוב שלא נעשו הליכי גבייה בעניינו במשך יותר משלוש שנים ראוי שלא ייגבו באמצעות ההליך המנהלי של פקודת המיסים (גביה).

עם זאת, הנחיית היועמ"ש לממשלה מנתה רשימה (לא סופית) של מקרים בהם הרשויות רשאיות לנקוט בפעולות גביה אף מעבר לשלוש שנים לאחר שהחוב הפך לסופי, כמופרט להלן:

• קיומן של עילות השעיה לפי חוק ההתיישנות, כגון: תרמית, הונאה וכו' של החייב.
• שהות מחוץ לישראל אשר אינה מאפשרת קיום בירור משפטי.
• לא ניתן לאתר את החייב על ידי פעולות איתור סבירות.
• החייב הגיע להסדר תשלומים עם הרשות וכל עוד הוא עומד בתנאי ההסדר.
• ניהול הליכי גישור ובוררות בין הרשות לחייב.
• המתנה לשומת מס רלוונטית לצורך בירור העניין.
• קיימת מניעה משפטית, לדוגמה עקב צו של בית המשפט.
• קושי לזהות את מועד התגבשותו של החוב, בשל מורכבות החוב.

בעניין זה ראוי אף לציין את פסק הדין בעניין ה"פ (שלום ת"א) 31195-05-17 אנדריי גרשנזון נ' מנהל מע"מ – פתח תקווה (פורסם בנבו, 22.04.2020), שם דובר על חוב אשר התגבש בשנת 1996. בעניין זה קבע בית המשפט כי החוב אינו בר גביה, זאת לאחר שחלפו שנים רבות מיום שבו התגבש החוב ועד לקיומם של הליכי גביה אקטיביים. כך בהיעדרם של הליכי גביה ויידוע של החייב בכל הנוגע לקיומו של החוב, הרי שחלה התיישנות על החוב ורשות המסים אינה זכאית עוד לגבות את החוב.

לסיכום – מה ניתן לעשות עם דרישת החוב שהתיישן

לפני תשלום החוב, הגעה להסדר תשלומים או פשרה עם הרשות, כדאי להיוועץ בעו"ד שבקיא בתחום המיסים והגבייה כדי לבחון האם החוב אכן בר גביה על ידי הרשות.

לייעוץ משפטי ראשוני ניתן לפנות לעו"ד ניצן מסד בטלפון 052-544-0147

***מאמר זה מוגן בהתאם לדיני הקניין הרוחני וזכויות יוצרים. המאמר מובא כשירות לציבור ואין לראות בו תחליף לייעוץ משפטי פרטני***