החלטה על הבעלות בזכויות היוצרים של יצירה משותפת, לשני יוצרים או יותר, הינה שאלה משפטית שעשויה להיות מורכבת, ושנדונה לא פעם עם מי שמתמחים כעו"ד זכויות יוצרים. הסיבה לכך נובעת מסיבות מגוונות, שביניהן ניתן למנות את הסוגיות הבאות: מי מחשיב עצמו כבעל חלק ביצירה? מה היקף החלק של כל אחד ביצירה? מהן זכויות הניהול ביצירה שנוצרה במשותף? ומה אומר המשפט בכל העניינים הללו?

מהו הדין ביצירה משותפת?

ראוי לציין בראשית מאמר זה כי למרבה הצער חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "החוק"), אינו דן באופן מקיף דיו בסוגיית השיתוף בזכויות היוצרים ביצירה שנוצרה בשיתוף. עם זאת, החוק מציג תשובות למספר סוגיות שיתוארו להלן.

בהתאם להגדרות הנוגעות ליצירה משותפת, קובע סעיף 1 לחוק כי יצירה משותפת הינה יצירה שנוצרה בידי כמה יוצרים במשותף באופן שלא ניתן להבחין בחלק של כל אחד מהיוצרים ביצירה. בהמשך הדברים מציין סעיף 39 לחוק כי ביצירה שנוצרה על ידי יוצרים אחדים תקופת זכות היוצרים תהא למשך שבעים שנים לאחר מותו של היוצר האחרון.

בכל הנוגע ליצירה שהוזמנה מן היוצר קובע החוק כי זכות היוצרים בה תהיה ליוצר היצירה, אלא אם היא הוסכם באופן שונה בין המזמין והיוצר, באופן מפורש או במשתמע.

בכדי לפרוס עוד את היריעה על סוגיית שיתוף הבעלות ביצירה, נראה שיש המקום לציין שהזכות ליוצר ביצירה אינה כוללת רק את זכות היוצרים, אלא אף את הזכות המוסרית. בהתאם לזאת קובע סעיף 46 לחוק כי הזכות המוסרית מעניקה ליוצר את הזכות לכך ששמו יופיע על יצירתו בהיקף ראוי וכי לא יטילו פגם ביצירה באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו של היוצר.

אחרי שהדברים שנאמרו שלעיל וכאמור, נראה שאין בכך כדי לענות באופן מקיף ומספק לסוגיית הבעלות והניהול של היצירה המשותפת, ולשם כך נדרש ללמוד גם מן הפסיקה.

ניהול היצירה המשותפת

לשם השלמת הידע בסוגיית הניהול של זכות היוצרים ביצירה משותפת, ראוי שנפנה לפרשת אקו"ם ^[1], שם נקבע כי ראוי להבדיל בין שני מודלים. המודל האחד, הנו של "בעלות משותפת בחלקים בלתי מסוימים" של היצירה, כלומר מקרה בו שני יוצרים או יותר פעלו במשותף ליצירת היצירה, באופן שאי אפשר להבחין מהו החלק של כל אחד ביצירה המוגמרת, זהו המקרה האמור בסעיף 1 לחוק. המודל השני הנו של "בעלות משותפת בחלקים מסוימים", כלומר מקרה בו נוצרה יצירה משותפת, אשר ניתן להבחין בקלות יחסית, מה חלקו של כל אחד מן היוצרים ביצירתה. למשל, שיר הכולל מילים ומנגינה שחוברו על ידי מלחין ומשורר.

מטבע הדברים נראה שהקושי אינו במודל השני שתואר בפרשת אקו"ם, שכן בו ניתן בפשטות יחסית להכריע לגבי סוגיית זכות היוצרים. משכך נמשיך ונתמקד במקרים המתוארים במודל הראשון, שדן בבעלות משותפת בחלקים בלתי מסוימים.

בפרשת אקו"ם מעניק בית המשפט את הגושפנקה להסכמות שבין הצדדים בעניין הבעלות בזכות היוצרים וקובע כי ליוצרים-השותפים תעמוד האפשרות להסדיר בחוזה את הסכמותיהם באשר לניהול המשותף הנוגע ליצירה.

אך, ככל שלא הושגו הסכמות לגבי הניהול המשותף של הבעלות ביצירה ועקב שתיקת החוק בעניין, פונה בית המשפט להיקש מחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ופוסק כי, ככל שמדובר בחריגה מניהול או שימוש רגיל ביצירה המשותפת, הדרישה להחלטה "פה אחד" בעניין היא דרישה ראויה.

עם זאת, בכל הנוגע לשימוש רגיל ביצירה משותפת, נראה שיש לחשוש ממצב בו השימוש ביצירה יחזק יוצר אחד או ימנע שימוש סביר מיוצר שני, וכן כי יש מקום להתיר שימוש רגיל וסביר ביצירה משותפת, גם אם רק יוצר אחד החליט על כך.

כדי להרחיב מעט את היריעה ניתן ללמוד מפרשת סיון ^[2] כי בהתאם לדין האנגלי, כל אחד מבעלי זכות היוצרים עשוי למנוע משותפיו לפרסם את היצירה ללא הסכמתו. בעוד שהגישה האמריקאית, מעניקה לבעלים במשותף את הזכות לעשות שימוש מסחרי חופשי ביצירה, בכפוף לדיווח לבעלים האחרים והשיתוף שלהם ברווחים.

פסק הדין שניתן במחוזי חיפה בפרשת דפוס שלומי גרפיקס ^[3] קבע כי ההתנגדות של שותפה אחת לשימוש שעושה ביצירה שותפה שנייה אינה עומדת במבחן הסבירות, בשעה שהשותפה הראשונה עושה בעצמה ביצירה את אותו השימוש בדיוק שהיא מבקשת למנוע מהשותפה הראשונה. עוד נקבע שם כי ההצגה של יצירה בבעלות משותפת מחייבת את מתן הקרדיט לכל היוצרים בהתאם לזכות המוסרית.

סיכומם של דברים

נראה אם כן כי הניהול והבעלות המשותפת ביצירה יכולה לעיתים להוביל למורכבות משפטית. במקרה כזה ראוי לסווג את היצירה לאחת משתי האפשרויות שתוארו לעיל בפרשת אקו"ם, ובהמשך לכך לבחון את סבירות השימוש שנעשה ביצירה המשותפת. עו"ד אלדר סיון שמתמחה בזכויות יוצרים, יוכל לעמוד לרשותך בנושאים שתוארו במאמר כמו גם בשאר ההיבטים בהם עוסק עו"ד קניין רוחני.

[1] עא (עליון) 5489/11 אקו"ם בע"מ-אגודת קומפוזיטורים  ואח'… נגד  emi music publishing ltd , הממונה על הגבלים עסקיים , איגוד מסעדות בישראל , חברת ואח'…, דינים עליון 2013 (123) 1317 (03/09/2013).

[2] עא (עליון) 4814/00 1. אברהם סיון , 2. קריית ספר בע"מ נגד 1. דפנה שפר , 2. מרים אבן שושן , 3. יובל אבן שושן, עא (עליון) 4814/00 1. אברהם סיון , 2. קריית ספר בע"מ נגד 1. דפנה שפר , 2. מרים אבן שושן , 3. יובל אבן שושן, פדי נז (2) 913; דינים עליון 2003 (7) 722 (11/02/2003)

[3] תא (מחוזי חיפה) 1165/07 דפוס שלומי גרפיקס , ליאת יפרח , גלעד יפרח נגד ספקטרום דפוס ו/או קשת הפקות , אביטל קסטנר , אייל קסטנר , אביטל קסטנר , נגד , ליאת יפרח , גלעד יפרח, דינים מחוזי 2011 (48) 354 (01/04/2011)

הערה: אין לפרשה זו קשר לכותב שורות אלה.

ניתן לפנות לעו"ד אלדר סיון לשם קבלת ייעוץ משפטי ראשוני בטלפון 052-544-0147

***מאמר זה מוגן בהתאם לדיני הקניין הרוחני וזכויות יוצרים. המאמר מובא כשירות לציבור ואין לראות בו תחליף לייעוץ משפטי פרטני***